לנסוע זה גם לגלות שהטבע קרוב יותר ממה שאנחנו חושבים, למרות שלפעמים אנחנו צריכים להתרחק כדי לראות את התמונה הכוללת. הרבה דברים מופלאים יכולים לגרום לנו לחשוב על כוחו של הטבע, אבל רק הים נותן לנו לחוש את נשמתו החצויה: חסר מנוחה, כמו זרימתם הנצחית של הגלים, אבל גם מאפשר לנו לעוף.
לעוף מעל המים: זה מה שהסופר והצלם של "סיפורה של תעוזה" עשו בחלקו השני של המסע, בזכות טרימרן ה-Multi70 של מזראטי ותודות לג'ובאני סולדיני.
התכוננו לגלות את כוחו של הטבע..
"אדזמונד מוישל, בני הרוחני", קרא הקפטן. "כמה טוב הוא החזיק מעמד בעת צרה! איזה אומץ! איזו אינטואיציה לשנות מסלול! להקדים אותנו!"
אנטואן בולודין, מלאכים קטנים
כמעט כמו קריאת תיגר, מתרומם חלקו הצפוני של האי מהמישורים בהם צומחים עצי זית וירקות. מטר אחר מטר, הוא נצמד לעצמו כמו רוכב אופניים במעלה גבעה. האלגנטיות של הקרקע האדומה מכוסה בעצי טיליה, ואז אלונים, ואז עצי מחט, ובסוף המסע היא הופכת לסלע בגוון אוקרה צהבהב שנחבט מהזרמים. פתאום ההר מגיע אל קיצו, הרוח מתגברת, ואתם מוצאים את עצמכם בפסגת המאמץ – הצוק המלכותי. האי הוא אנדרטה לגל שנוצר על ידי כדור הארץ. אבל קווי החוף מורכבים, אנכיים. המסע יעצור זמנית כאן, אך יתחיל שוב דרומית מפה, במקום כלשהו בין היבשה לים. אתם נמצאים כאן כדי לחזות בשינוי צורה מתמיד: בין ים ליבשה, בין אנרגיה חופשיה לאנרגיה פוטנציאלית, בין גובה לאופק.
בחלקה החדש של הבירה ישנו נמל שלא לצרכי מסחר המארח את אלה הרוצים להפליג.
זהו נמל קטן עם בתי קפה אלגנטיים וחנויות משמאל, ואילו מימין, ליד הים, מבטכם נופל על דגי בורי ופארידה המרפרפים על פני המים בין הסירות, ועל הסוורים והשליחים המוסיפים חיים לנוף. מבלי לחסום את דרכם, אתם מגיעים לקצה הרציף. כאן זה באמת מתחיל.
לג'ובאני סולדיני יש צחוק פתוח ורחב המתפוצץ כמתקפה לפני שהוא מרצין במהירות. ציפורניים קצרות וכפות ידיים קשוחות של אדם התלוי בכוחן, עם סיגריה בפה ונשמה מרדנית המוקפת בעגיל טבעת על תנוך האוזן השמאלי.
כשאתם צופים בו, אתם מצליחים לקרוע סופסוף את המסכה מעל פניהם של כל הפירטים מהילדות, להבין את מאפייניהם המוגזמים של סיפורי ההרפתקה, ולהעניק קדושה ועומק לתפקיד, לגוף, לאחריות: להיות קפטן, להיות איש של ים. אתם חושבים על כך בדיוק כשהמלח מתחיל לחלק פקודות.
זהו מסע אחד: מסע אל המהירות, אל הטכנולוגיה, אל האנרגיה העולה ויורדת מן הטבע כמו מחט העוברת בתוך בד או דולפין בים התיכון. ועם זאת, בן האנוש עתיק יותר ממכונות היבשה או הים שהוא בונה. בן האנוש הוא טכנולוגיה פלאית בת 300,000 שנה, שבעזרת הדמיון בלבד מאחדת מרחב וזמן, שבעזרת ידע בלבד תופסת את הקשרים האינטימיים בין דברים.
ובכל זאת, מה שעליכם לעשות לפני ההפלגה הוא לדמיין את עצמכם מעבר לכך: להיות בן כלאיים, להיות קו חוף, להיות מפגש של אלמנטים הנע ללא הרף ובלי איזון אל הים וחזרה ממנו. ולהיות הכול יחד באותו זמן.
טוב, כעת דמיינו את המלח בוחר באותו זמן את היבשה ואת הים, ואז צאו לדרך. דמיינו שאתם נעים איתו.
ההפלגה מתחילה במנוע. אם אתם הולכים בעקבות המלח שבחר בנתיב היבשתי, אתם מתקדמים לכיוון הפסגה האדומה המתנשאת של האי. הגיבלי ההיברידית כבר בדרכה אל ראש הצוק, אבל נכון לעכשיו מנוע 330 כוחות הסוס נע בלחישה דרך הרחובות ממש מעל לנמל. אתם רואים בתים המפנים את דרכם לעצים, אנשים המפנים את דרכם לכבשים ועיזים, שלטים המפנים את דרכם לשמש.
ואם מצד שני לקחתם את הנתיב הימי (אך זכרו שהכול קורה באותו זמן), הרי שהמנוע של טרימרן ה-Multi 70 של מזראטי, שהוא בהחלט רועש יותר, מוביל אתכם במהירות של חמישה קשר ומרחיק אתכם מהמזח (הסתכלו על המגדלור הירוק משמאלכם וצללו אל תוך הפרטים של הים) ולאחר מכן חוצה את המפרץ בחיפוש אחר רוח טובה.
בינתיים, בעוד שכל תכולת המכונית – החל מריפוד העור הניטרלי וההגה העשוי מעור ועץ ועד לדוושות הפלדה – נושקת קלות לאספלט לאורך הכביש, לוח השעונים מראה את תוצאות הפעולה המשולבת של מנוע ארבעת הצילינדרים והאלטרנטור של 48 וולט: בכל עיקול, בכל האטה או עצירה, אנרגיה פוטנציאלית נספגת על ידי המכונית ומשתחררת בהאצה רגע לאחר מכן. זוהי מערכת מורכבת של פעולות גומלין משולבות: כמו הטבע, כמו המסע שלנו. למעשה, בתוך המכונית אין כל חוסר איזון או זעזוע (ממיר ה-DC וסוללת 48 הוולט ממוקמים מאחור כדי לחלק נכון את המשקל). החיבור ההדדי בין המערכות הוא האנרגיה עצמה.
במקום זאת, בטרימרן, כשהוא חולף על פני המפרץ, המלח מכבה את המנוע והצוות מתחיל להניף מפרשים. ראשית, המפרש הראשי מורם על התורן, ואז המפרש המשולש מעניק לסירה צורה מושלמת. הצוות נע על גביה בעוצמה וסנכרון, הרוח נושבת ומהירות הקשרים גוברת.
תודות לטכנולוגיית הרכב, כל האטה או עצירה היא צבירה של אנרגיה, וכאשר מהירותכם גוברת בטרימרן (הגלים הם כמו עיקולים בהרי פלמה), "אתם חייבים לטוס נמוך, כמעט מעל פני המים", קורא המלח. "אחרת כל חלל ריק שהסירה פוגעת בו הוא אנרגיה מבוזבזת".
למעשה, כשהרוח מתגברת, הים מתחת לרשתות המחברות את צדי הסירה לגופה המרכזי מתקדם במהירות עצומה (אתם יכולים לראותו מתחת לכפות רגליכם). וכאשר אתם מגיעים לשלושים קשר, אתם צריכים להתחיל להחזיק כדי להתייצב. הרוח נכנסת אל בין המפרשים ומפיקה שריקה עמוקה ומתמשכת. אנשי הצוות צועקים הוראות זה לזה כדי לייצב את הסירה ולשגר אותה קדימה, ואז נצמדים אליה כדי לראות אם התמרונים יצרו מהירות, אנרגיה. כאן, רעש הוא החיים, הוא תנועה.
אבל בגיבלי אין כל רעש. במרכב של הרכב הרוח אינה משמיעה קול כלל. האווירודינמיקה כמעט מושלמת, ואם היעדר חיכוך הוא ערובה לשימור אנרגיה בשני כלי הרכב, אם רעש בים הוא החיים, הרי שכאן השקט הופך למותרות. ישנה רק נחישות המנוע והגלגול השקט של הצמיגים על הבטון. אבל בין אם אתם בים או על הקרקע, הגיע הזמן לשחרר את העוצמה.
בים או ביבשה, מהירות היא מקצוע, וחיים שלמים מוקדשים לאופן השגתה.
סנפירים הם שיטה ישנה אך חדשה. להבים מונמכים החותכים את המים, מיישרים את הסירה ומפחיתים את מגעה עם הים, להבים הנותנים לה לעוף ממש מעליו. המהירות כעת היא 30 קשר, גוף הסירה הימני עולה מספר מטרים כשהיא מסתובבת, והטרימרן שטה צפון מזרחה, מחפשת זרם אוויר. המפרש המשולש מתנפח, ובעוד שהרוח היא של חמישה עשר קשר, המפרשים יוצרים רוח מדומה הדוחפת את הסירה המהירה ביותר בעולם כדי שתוכלו באמת לטעום את עוצמתה. רוח רודפת רוח, ואין צורך במערכות מזג אוויר שיחפשו את הטובה מכולן.
המלח יושב ליד ההגה, ובידו השמאלית מעשן אל תוך הרוח, את הצליל, את המהירות, בעוד שידו הימנית חולפת על פני ההגה הרגיש המצויד בשישה חיישנים שמהנדסי מזראטי התקינו כדי להפוך את הקתדרלה השטה לאצילית אפילו יותר.
גם המערכת ההיברידית לא הומצאה היום – הרכב ההיברידי הראשון נולד ב-1899. אבל היום, כמו הסנפיר, הוא לוטש לכדי שלמות למיצוי מלוא הפוטנציאל הגלום בו. הרכב ההיברידי של מזראטי הוא פטנט של מחלקת הפיתוח: כמו הטרימרן, התחושה השלטת היא של זרימה ואיזון בין אנרגיה שמתפרצת ונשמרת, בשיווי משקל מתמיד בין הטכנולוגיה והטבע. אתם מחליקים את החלון כלפי מטה ומרגישים את האוויר נושא את שרף עצי המחט לאפכם ולעצמות הלחיים, עד שהוא גולש ומתרחק משם במהירות, לתמיד.
אנחנו נמצאים בשיא. מבטכם משתהה על משהו הרחק מכם ונותן לכם תחושה של המרחק שעדיין עליכם לעבור. מצאו קיפאון בתנועה הכללית. וכשתרגישו בכל זאת את המהירות, חושו את הריקוד ההרמוני של הטכנולוגיה וראו כמה נהדר יכול הדמיון האנושי להיות בים, וכמה מדויק הוא ביבשה. קחו אותו, הפכו אותו לשלכם – הוא הביא אתכם לכאן ביבשה ובים. היישר ליעד של מסע המהווה דיאלוג בין טכנולוגיות עם כבוד עמוק לכל מה שמסביב. ותודות לדמיון שהופך לעיצוב, הביצועים אינם רק יציבים אלא אף משתפרים. זה אינו הסוף – זהו סוף המסע.
הרחק מן המפרץ, הטרימרן פונה כעת לחזור. הגיבלי הופכת את מסלולה בנקודה המשקיפה אל הים. הכול עוצר לרגע – הרוח, התנועה, אנחנו, המלח. מהים, צוות הטרימרן מביט על פסגת הצוק ורואה כתם של אור לבן המשתקף מהשמשה הקדמית ונח על המפרש הראשי רב העוצמה בגוון טורקיז. הסתכלו היטב, ותוכלו לראות אותו אפילו שם למעלה, במקום בו מצדיע המלח לסירת המפרש שלו ואז מהנהן לכיוונכם לפני שהוא מטפס חזרה אל המכונית על מנת להצטרף חזרה לסירה.
חצי שעה לאחר מכן, מכונית וטרימרן נכנסות לנמל לאחר מסע משותף, ואנשים יכולים כעת לפסוע החוצה מתוך הדמיונות והטכנולוגיות שאפשרו להם להיות כמו חוף: איחוד של מים וקרקע, ביצועים וכבוד, אנרגיה חופשיה ואנרגיה פוטנציאלית, רוח ואחיזה, רעש ודממה.
Related stories
It's time for a new luxury revolution
