אנו משתמשים ב- Cookies על מנת להבטיח שנוכל להעניק לך את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. האתר משתמש ב- Cookies, שעשויים לכלול גם Cookies של צדדים שלישיים לצורך משלוח חומרי פרסום רלבנטיים לך. אתר החברה כולל Cookies של צדדים שלישיים. אם ברצונך לקבל מידע נוסף על ה- Cookies שבהם אנו משתמשים וכיצד ניתן להשבית אותם, תוכל לגשת אל מדיניות Cookies .
על ידי המשך הביקור שלך באתר, אתה מסכים לשימוש ב- Cookies.

היה זה ביום הראשון של חודש דצמבר 1914, כאשר האחים מזראטי ייסדו בבולוניה את חברת מזראטי, מותג העתיד להפוך לחלק מהיסטוריית הנהיגה העולמית. שנה קודם לכן, ב- 1913, אלפיירי מזראטי פתח מוסך מפואר בבולוניה אך עבד שם רק זמן קצר לפני שייסד את מזראטי תחת השם Società Anonima Alfieri Maserati. בתחילת דרכה, מזראטי פעלה כמוסך ברחוב ויה דה פפולי בבולוניה; שם החלו האחים מזראטי לעבוד על עיצובי המכוניות שלהם עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה

 

במהלך שנות העשרים והשלושים, המוסך של מזראטי המשיך למכור מכוניות מירוץ בכל רחבי העולם ולייצר מכוניות כביש עם אלגנטיות ייחודית המשולבת בביצועים ספורטיביים, היישר ממסלול המירוצים. בשנת 1937, כאשר משפחת אורסי לקחה לידיה את ניהול העסק, מזראטי עברה מהמטה המקורי בבולוניה לאתר אחר במודנה, שם מתוכננים ונבנים עד היום חלק מדגמי הספורט וה- GT המובילים של המותג.

עם תום המלחמה, אלפיירי היה נחוש להשיב את חלומו לחיים ומצא מפעל נטוש במחוז Pontevecchio שבבולוניה. המקום החדש היה מרווח דיו עבור האחים מזראטי שעברו לשם יחד עם משפחותיהם, שם גם קיבלה החברה את שמה, Officine Alfieri Maserati SA. בינתיים, בזמן המלחמה, אלפיירי מזראטי פתח בנוסף מפעל מצתים במילאנו תחת השם Fabbrica Candele Maserati; בשנת 1919, גם מפעל זה עבר לבולוניה.

תחילתו של חלום

בתחילת המאה העשרים, מנועי הרכבים לא היו אמינים וחלק ניכר מהתקלות נגרמו בשל המערכות החשמליות שלהם. בשנת 1907, באמצעות שינוי המתח החשמלי בביאנקי שלו, פתר קרלו מזראטי את כל הבעיות הקשורות להצתת הדלק בתוך תא הבעירה. פעולה זו תרמה לשיפור אמינות הרכב, לביצועים טובים יותר ולתפוקת כוח רציפה יותר.

בהמשך, אלפיירי הבין שחלק מהבעיות במצתים נגרמו בשל הבידוד הלקוי שלהם, ולכן פיתח מודל המבודד באמצעות נציץ (מיקה), מינרל מיוחד שתרם לשיפור ביצועי המנוע ואמינות המצתים.

טיפו 26 MM

הטיפו 26 MM של מזראטי התבססה על הדגם המקורי, טיפו 26 של מזראטי, אך אימצה רק חלק מתכונותיה הטכניות. האחים מזראטי ציידו את המכונית בכל הפיתוחים הטכניים והטכנולוגיות האחרונות ויצרו רכב ייעודי העומד בדרישות של רכב מירוצים.

מזראטי V4

בשנים הראשונות להיווסדו של המותג, האחים מזראטי ניסו שיטות טכניות שונות לשיפור הביצועים במכוניות המירוץ שלהם. אחת הדוגמאות הבולטות לחתירה מתמדת זו לביצועים טובים יותר היא מזראטי V4, מכונית מירוץ עם מנוע V16 המיוצר באמצעות שילוב שני בלוקים ישרים של שמונה צילינדרים שנלקחו ממזראטי טיפו 26, המכונית ממנה נלקחו השלדה וגוף הרכב של V4. הם העניקו למזראטי V4 כוח מדהים וביצועים מעולים, למרות שחוויית הנהיגה בה הידרדרה בשל המשקל הכבד על הסרן הקדמי שלה.

טיפו 26R

הטיפו 26R הייתה רכב מירוץ דו-מושבי עם הטכנולוגיה החדישה ביותר, ששיפרה את המכניקה של המזראטי טיפו 26. ב- 1928, האחים מזראטי בנו את מזראטי טיפו 26R, מכונית מירוץ עם מנוע 1,690 סמ"ק עם מוטות חיבור קטנים יותר בהשוואה לדגם המקורי, המאובזרים במיסבים גליליים ראשיים יוצאי דופן. מיסבים גליליים אלה אחראים להוספת האות R לדגם הרכב, ממנו יוצרו שתי מכוניות בלבד.

מזראטי 4CM

אחד המאפיינים העיקריים של מזראטי 4CM הייתה מערכת הבלימה שלה, עם בלמים המופעלים באופן הידראולי שסיפקו שליטת בלימה טובה יותר ובכך שיפרו את ביצועי המירוץ של הרכב.

סילורו 4CM

מזראטי Siluro 4CM Carenato הייתה אחת המכוניות הניסיוניות הראשונות שיצרו מהפכה בחקר האווירודינמיקה. עיצוב יוצא דופן שתוכנן על ידי מהנדסי אווירונאוטיקה מיומנים בשילוב מבנה ללא דופי.

4CL CARENATO

בשנות השלושים המאוחרות, ההתפתחות בעיצוב הרכבים המשיכה בקצב מסחרר בבתי המלאכה של מזראטי עם שפע של רעיונות, חידושים וטכנולוגיות. המחקר על אווירודינמיקה היה עדיין בחיתוליו, אך מזראטי לא החמיצה אף הזדמנות כדי לנסות ולשפר את המכוניות שלה בעזרת מומחים בתחום זה והציעה מספר פתרונות חדשניים בהם תעשה שימוש גם במודלים עתידיים.

באותה תקופה, כמעט כל מכוניות המירוץ היו מאובזרות במגני בוץ, תכונה עיצובית שיצרה מערבולת אווירודינמיות ובנוסף פגמה ביעילות הרכב בשל הגבלת המהירות והביצועים שלו. במזראטי החליטו לנסות עיצובים שונים של מרכב הרכב ויצרו צורות וכיסויים חדשניים שיביאו למקסימום את היעילות האווירודינמית של המכונית: ניסויים אלה הובילו ללידתה של מזראטי 4CL "סטרימליינר" או "Carenato" באיטלקית.

מזראטי 4CL

למרות העיצוב המופלא שלהם, המנועים החדשים של המתחרים בעלי שמונת הצילינדרים הפכו את מזראטי 6CM למיושנת; הגיעה העת לפתוח דף חדש בהיסטוריית המנועים. לכן, ארנסטו מזראטי פיתח את מזראטי 4CL, מכונית חד-מושבית המיועדת לקטגוריית Voiturette של מירוצי הגרנד פרי הבינלאומיים, שהציעה את מה שנתפס אז כפתרונות טכנולוגיים עתידניים, בזכותם הצליחה לרשום לא פחות מ- 31 הצלחות בין 1939, השנה בה החל ייצור המכונית, ועד להגעתה של מזראטי GCM A6 בשנת 1950, לאחר הפסקה ארוכה בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה.

טיפו 6CS/56

בשנות הארבעים המאוחרות, ארנסטו מזראטי החליט לייצר מכונית חדשה עבור המותג, שתיבנה סביב תכונת מפתח חיונית: מנוע שישה צילינדרים בנפח 1.5 ליטר. בשנת 1945, לואיג'י וילרסי וג'וארינו ברטוצ'י כבר עסקו בבדיקת השלדה החשופה הראשונה שנבנתה עבור מכונית זו הכוללת ארבעה גלגלים, בלמים, היגוי מנוע (לא מרכב הרכב) על כביש סן ונציאנו שליד מודנה, שם החל הפיתוח של מה שעתיד היה להפוך לאייקון של מזראטי בשנות החמישים.

מזראטי זגאטו ספיידר A6G 54

מזראטי A6G 54, הדגם ששימש כהשראה למזראטי זגאטו ספיידר A6G 54, בנויה משלדה קונבנציונאלית מבוססת צינורות שנלקחה באופן ישיר משלדת ה- A6G המקורית. היא היתה מאובזרת במנוע בנפח שני ליטר הבנוי כולו מסגסוגת בשילוב זוג גלי פיקות עליים, שיפור ניכר מן הדגמים הקודמים. שימוש בשרשרת תזמון העניק פשטות רבה בהשוואה לתמסורת שבאמצעותה השסתומים הופעלו בדגמי המירוץ. ביצועי המכונית, בעלת תיבת הילוכים עם ארבעה הילוכים היו מרשימים, עם מהירויות שיא של 210 קמ"ש.

מזראטי 3500 GT

מזראטי 3500 GT הייתה דגם חשוב מאוד עבור המותג ומכונית הייצור האיטלקית הראשונה שהייתה מצוידת במערכת הזרקת דלק עקיפה. מזראטי 3500 GT הושקה בשנת 1957 והפכה להצלחה מיידית בקנה מידה עולמי.

שלדת הבירד קייג'

המהנדס הראשי של מזראטי, גי'וליו אלפיירי, החל לעבוד על שלדה מהפכנית לחלוטין, שנועדה להיות קלת משקל אך נוקשה במיוחד כדי לספק חוויית נהיגה יוצאת דופן וביצועים מעולים. זה הוביל ללידתה של שלדת בירד קייג', מבנה גאוני שאפשר למזראטי להפוך שוב למנצחת. סוג שלדה זה סיפק את הבסיס לחמש מכוניות שונות: טיפו מזראטי 60, טיפו 61, טיפו 63, טיפו 64 ובירד קייג'.

טיפו 151

בשנת 1962, מזראטי בנתה מודל מירוצים חדש שתוכנן כדי להתחרות במרוץ 24 השעות של לה מאן, לאחר שהתקבלו מספר בקשות רשמיות מצוותי מירוץ פרטיים. התוצאה הייתה מזראטי טיפו 151, רכב קופה עם מנוע קדמי אורכי ששילב לראשונה מספר תכונות טכניות מעניינות, שיפותחו עוד בשנים שלאחר מכן.

Sinum

ג'יה בנה את ה- Simun על שלדת מזראטי טיפו 116, שסיפקה את הבסיס לגרסת הכביש העתידית. במקביל, ויניאלה יצר אב-טיפוס שנבחר במקום ה- Simun וזכה לשם מזראטי אינדי. המזראטי Simun אובזרה במנוע בנפח 4,136 סמ"ק ושמונה צילינדרים עם הספק של למעלה מ- 260 כוחות סוס. הרכב כלל חמישה הילוכים ידניים והנעה אחורית שהמשיכה את מסורת המותג.

בומרנג

בשנת 1971, המעצב האיטלקי ג'יוגיארו הציג את המזראטי בומרנג, אחת ממכוניות הקונספט הנועזות ביותר בהיסטוריה של מזראטי. הבומרנג הציגה עיצוב עתידני במיוחד עם מתקן דמוי טריז, שמאוחר יותר ייעשה בו שימוש בכמה מכוניות אחרות. היא הציגה קווים נועזים וגוף נמוך במיוחד, רחב ואווירודינמי: מכונית מירוץ אמיתית נוצרה עבור הכביש.

המזראטי מדיצ'י, שהוצגה בפומבי בפעם הראשונה ב- 1974 בתערוכת הרכבים בטורינו הייתה מכונית שסובבה מיד ראשים בשל תכונות העיצוב שלה. היא לקחה את הטריז שהיה אופנתי בזמנו ופיתחה אותו למכונית סלון מעוצבת עם ארבע דלתות, גג זכוכית ומאפיינים שלא נראו בעבר. לאחר שינויים עיצוביים רבים והתפתחויות מכניות, עיצוב המזראטי מדיצ'י היווה למעשה את הבסיס לדור השלישי של מזראטי קוואטרופורטה.

 

בשנת 1974, עידן סיטרואן היה בעיצומו ומזראטי חיפשה אחר סגנון חדש למכוניות שלה. באותן שנים, חברת איטלדיזיין של ג'יוגיארו עבדה עם מזראטי על רעיונות עיצוב חדשים עבור מכוניות הספורט שלה, ובשנת 1974, מזראטי Tipo 124, הידועה גם בשם איטלדיזיין 124, נבנתה בהתאם לעיצוב של גיורג'טו ג'יוגיארו, בכבודו ובעצמו.

ב- 14 בדצמבר 1990, מזראטי הציגה את אחד מאבות הטיפוס החדשניים ביותר בהיסטוריה שלה: ה- Chubasco. המזראטי החדשה נחשפה לעיתונות, ללקוחות ולספקים במהלך חגיגות מזראטי השנתיות במודנה, כאשר היא חולקת את הבמה עם שני דגמים חדשים: מזראטי Shamal ודגם המירוצים של מזראטי. ה- Chubasco נבנתה כמכונית חלומות עבור המעריצים ועוצבה בתשוקה טהורה למכוניות מהירות, תוך שימוש בטכנולוגיות המתוחכמות ביותר שהציעו שנות התשעים המוקדמות.

בשנות התשעים המאוחרות, פיאט רכשה 100% ממניות מזראטי. מזראטי החליטה לציין התחלה חדשה זו ביצירת מכונית חדשה שתעיר מחדש את רוח המותג, עם קווים שהיו לא רק חדשניים אלא גם אלגנטיים וספורטיביים. התוצאה הייתה מזראטי 3200 GT, עם אינספור תכונות טכניות ועיצוביות חדשות ועתידניות. אחד הפרטים המעניינים ביותר במכונית היו האורות האחוריים שלה, כך שמזראטי הפכה לאחד היצרנים הראשונים בעולם שהשתמשו בנורות LED במכונית סטנדרטית.

עם כניסתה של המאה החדשה, מזראטי סימנה כיעד לחזור כמנצחת לשוק האמריקאי. מזראטי בחרה בארה"ב כמיקום ההשקה למכונית ספורט חדשה בעלת גג פתוח, המיועדת לכבוש מחדש את לבם של חובבי הרכב האמריקאיים. בתערוכת המכוניות בז'נבה בתחילת שנת 2001 הוצג אב-הטיפוס שתוכנן עבור מסלול המירוצים, המזראטי בראצ'טה 320S (כדגם מקדים למזראטי ספיידר, שהייתה אמורה לערוך את הופעת הבכורה שלה בפרנקפורט מספר חודשים לאחר מכן).

בירד-קייג' 75

מכונית קונספט זו נוצרה בשנת 2005 כדי לחגוג את יום הולדתו ה- 75 של פינינפארינה, כשהיא משתמשת בשמה ובאופיה החדשני של מכונית הבירד קייג' האייקונית של מזראטי שכיכבה במירוצי המכוניות של שנות השישים. מכונית חלומית, שנוצרה לא כדי להיות פונקציונלית אלא כדי להיחרט בזיכרון לאורך השנים. התכונות העתידניות, דוגמת הכיפה להגנה על הנוסעים, העניקו מראה זורם במיוחד ועיצוב שנכנס מיד לספרי ההיסטוריה.

אלפיירי

מכונית הקונספט אלפיירי שהוצגה בתערוכת הרכב בז'נבה בשנת 2014 היא יותר מקונספט. היא אמירה, המוכיחה פעם נוספת כי במהותה מזראטי היא חברה לייצור מכוניות ספורט, הסוללת את הדרך להמשך מורשת המירוצים של מזראטי.

Alfieri

Learn More

מזראטי התמקדה תמיד בפיתוח פתרונות הנדסיים חדשניים, אולם הגורם העיקרי מאחורי הניצחונות שלה במסלולי המירוצים היה המחקר שלה בתחום סגסוגות קלות משקל. מאז הקמתה, מזראטי חיפשה ללא הרף אחר חומרים נוקשים יותר, קלים יותר, כדי לאפשר לה לשפר את הביצועים הדינמיים של המכוניות שלה, ראשית על המסלול ולאחר מכן על הכביש, ולהעניק ללקוחות חוויית נהיגה ספורטיבית ללא תחרות והנאה צרופה.

Tipo 26MM

The Maserati Tipo 26 MM is a sports car derived from the original Maserati Tipo 26, although it adopts only some of this car’s technical features. The Maserati brothers equipped the car with all the latest technical and technological inventions, specifically creating it for endurance racing.

Maserati V4

During the early years of the brand’s history, the Maserati brothers tried out various technical methods for improving their racing cars’ performance. One outstanding example of this constant striving for better performance is the Maserati V4, a racing car with a V16 engine produced by combining two straight eight engine blocks from the Maserati Tipo 26, the car from which the V4’s chassis and bodywork were also taken. This gave the Maserati V4 amazing power with excellent performance, although its handling deteriorated due to the very heavy weight on its front axle.

מצא את האתר המקומי שלך