אומרים שבלילה הרוח סוחפת את המדבר; אומרים שבבוקר הכול נראה אחרת. רק מי שמכיר אותו היטב יודע כיצד להתמצא, האחרים מנווטים בתוך סופת חול של אפשרויות. 

העיר נמצאת כעת מאחורינו, האורות העמומים של הקתדרלה הטכנולוגית המשתרעת לאורך קילומטרים ועל פני דונמים רבים, פגה בהדרגה בדומה לתמרות עשן דקות המסודרות בצורת כישור כדי להאיר את הדרך המובילה אל המדבר. כעת, כל שנותר הוא רק החושך והלילה. 

הדרך שמשתרעת לפנינו ניתנת בקושי לזיהוי: סימוני הנתיבים שלה מטושטשים, כשהם מתחת לשכבות של חול עדין עד כדי כך שהוא מלטף את הגלגלים והמרכב כאילו היה אבק.

זה הזמן לעזוב את האספלט, את הזפת השחור ואת הכבישים שכבר נסענו עליהם. אנו פונים ימינה למסלול חלופי, מוקף בדיונות ושיחים הנראים כמו כוריאוגרפיה של עולם אפשרי, הבנוי משלל גוונים בעלי צפיפות משתנה של אפלה. אנו נוסעים קילומטר אחד בקירוב לכיוון לב הלילה והמדבר, עד שהכביש מסתיים. הוא כבר לא לפנינו: העולם מקיף אותנו.