ליביניו נמצאת במרחק זריקת אבן. אתם תחזרו לקחת את חפציכם, ותעזבו את הפינה הזו של העולם המזכירה צרור אבקת פרחים לבנה וקרה המגיעה מהצפון. אתם תיפרדו מאלוף העולם שיחזור לשגרת יומו ושיעורי הסקי שלו, ותשאירו מאחור מכונית שהרשתה לכם לחוות איזון בין פראות ליופי. תותירו גם שיר שנכתב על מדרון עטוי שלג גבוה יותר מקומת אדם. 

אדם שומעים מנגינה בקרבת מקום. תקליטן מתרגם את כל הצלילים ששמעתם בין השלג לשמיים, בין אדם למכונית, לתווי מוסיקה.

נותר דבר אחרון שעדיין צריך לראות: אילו מרכיבים נוספים יסכימו לקבל בברכה כזו אדם ומכונית, ולהפוך לקרקע עליה ירקדו ויכתבו שירה. אבל יש עוד זמן. אתם אף פעם לא מפסיקים לנסוע.