נהגים וגולשי סקי מדברים באותה שפה. מילולית או גופנית, אין הבדל באופן בו הם ניגשים למדרון שעליו הם עומדים לנוע. הם מחייכים, תוך חיקוי תנועת העיקול. בסופו של יום, מגלשיים ומנוע הם פשוט דרכים שונות לתפוס מהירות ולהרחיב את הריגוש של ההרגשה שאתה חי.

הנהג והגולש מפסיקים לדבר, ורק צליל האוויר ממלא את הנוף. כמו השקט שלפני מלחמה, או חיזור. דו קרב תחת השמש הגבוהה.

כעת בואו איתי הצידה, וניתן לג'ורג'יו רוקה לרכוס את מגפי הסקי ולנהג לחגור את עצמו במכונית. בואו איתי הצידה, למקום בו ממתין חתול שלג. אתם עומדים להיות עדים לריקוד היוצא מתוך לב ליבה של התנועה.        

המנוע שואג, רוקה סוגר את הקסדה. החזיקו חזק ושכחו את קולי.

מה שמפעיל את הגולש הוא כוח המשיכה, ואת הלבנטה – מנוע V8 עם 580 כוחות סוס. אבל האופן בו הם משתמשים באנרגיה ומשחררים את היופי עשוי מאותם דברים: המסלול הנכון, השלמות של כוחות שמאלפים את האינרציה ומשנים את הנתיב בו הכול נע. לאחר קו הזינוק, נראה כי קרקעית העמק זזה לעברכם במהירות הולכת וגוברת, אבל כשרוקה מגביר את מהירותו והלבנטה את סיבובי המנוע שלה, אתם חשים את הבריזה עוברת בשערכם והופכת לרוח, והרוח הופכת לסערה. הנוף כל כך לבן והשמיים כל כך צלולים שאתם יכולים לראות את העולם נוטה על צדו.

אדם ומכונית נעים במורד ההר זה לצד זה, כמו שיר שנכתב בשלג, שיר המדבר על גידים ועל היגוי, על שרירי ירך ועל שסתומים, חיים וטכנולוגיה משוחחים זה עם זה, מחקים ומפתים זה את זה. אתם שם, ממש באמצע השיר, כמו חוקר שייזכר מעל דפי ההיסטוריה כמי שחזה בהצגה של פעם בחיים: איש בשלג ומכונית שיודעת לשחק כמו אדם, דיאלוג בין אלילים חסרי אב, עשויים מדם ובנזין, מברזל ובשר, מפתחי אוורור ומנשימה. חתול השלג רודף אחר זיקוקי הקריסטל הנשלחים אל השמים בכל סיבוב, והאיזון שאתם חשים מגיע מהסנכרון של תנועות מושלמות.

הכול נמשך פחות מדקה, אבל מי שאמר שהשלמות מטבעה היא קצרת מועד – צדק: היא רבת עוצמה, והאדם אינו יכול לשאת כוח כזה למשך זמן רב. אפילו אלוף עולם אינו מסוגל, וגם לא אתם, כשעיניכם מלאות ביופי כזה. מכונית הייתה יכולה, אך מכונית ללא אדם היא כמו לב ללא פעימות.   

כשאתם יורדים מחתול השלג, אתם מסתובבים ומביטים למעלה למקום בו התחלתם. אתם קוראים את השיר שכתבתם לפני רגע, ומרגישים שהוא הושלם.