לג'ובאני סולדיני יש צחוק פתוח ורחב המתפוצץ כמתקפה לפני שהוא מרצין במהירות. ציפורניים קצרות וכפות ידיים קשוחות של אדם התלוי בכוחן, עם סיגריה בפה ונשמה מרדנית המוקפת בעגיל טבעת על תנוך האוזן השמאלי.
כשאתם צופים בו, אתם מצליחים לקרוע סופסוף את המסכה מעל פניהם של כל הפירטים מהילדות, להבין את מאפייניהם המוגזמים של סיפורי ההרפתקה, ולהעניק קדושה ועומק לתפקיד, לגוף, לאחריות: להיות קפטן, להיות איש של ים. אתם חושבים על כך בדיוק כשהמלח מתחיל לחלק פקודות.
זהו מסע אחד: מסע אל המהירות, אל הטכנולוגיה, אל האנרגיה העולה ויורדת מן הטבע כמו מחט העוברת בתוך בד או דולפין בים התיכון. ועם זאת, בן האנוש עתיק יותר ממכונות היבשה או הים שהוא בונה. בן האנוש הוא טכנולוגיה פלאית בת 300,000 שנה, שבעזרת הדמיון בלבד מאחדת מרחב וזמן, שבעזרת ידע בלבד תופסת את הקשרים האינטימיים בין דברים.
ובכל זאת, מה שעליכם לעשות לפני ההפלגה הוא לדמיין את עצמכם מעבר לכך: להיות בן כלאיים, להיות קו חוף, להיות מפגש של אלמנטים הנע ללא הרף ובלי איזון אל הים וחזרה ממנו. ולהיות הכול יחד באותו זמן.
טוב, כעת דמיינו את המלח בוחר באותו זמן את היבשה ואת הים, ואז צאו לדרך. דמיינו שאתם נעים איתו.
