כמעט כמו קריאת תיגר, מתרומם חלקו הצפוני של האי מהמישורים בהם צומחים עצי זית וירקות. מטר אחר מטר, הוא נצמד לעצמו כמו רוכב אופניים במעלה גבעה. האלגנטיות של הקרקע האדומה מכוסה בעצי טיליה, ואז אלונים, ואז עצי מחט, ובסוף המסע היא הופכת לסלע בגוון אוקרה צהבהב שנחבט מהזרמים. פתאום ההר מגיע אל קיצו, הרוח מתגברת, ואתם מוצאים את עצמכם בפסגת המאמץ – הצוק המלכותי. האי הוא אנדרטה לגל שנוצר על ידי כדור הארץ. אבל קווי החוף מורכבים, אנכיים. המסע יעצור זמנית כאן, אך יתחיל שוב דרומית מפה, במקום כלשהו בין היבשה לים. אתם נמצאים כאן כדי לחזות בשינוי צורה מתמיד: בין ים ליבשה, בין אנרגיה חופשיה לאנרגיה פוטנציאלית, בין גובה לאופק.