השבכה העמוקה, הקעורה, נטולת מסגרת הכרום הרגילה בתחתית, כך שהיא נדמית כצפה. אזור הפנסים נקי וקצוותיו של החלק האחורי חתוכים. ממש כאן, הסביר מרקו טנקון, טמון אחד ההבדלים הברורים בין שפת העיצוב האיטלקית לגרמנית.
"הרעיון של החלק האחורי הוא שאין צורך בהרבה מתכת באזור שמאחורי ההגה. זהו מעין טריק. הדרך לשחק עם הנפחים [של הצורות] קרובה לאופן בו איטלקי חושב על מכוניות. בבית הספר באיטליה, הרעיון היה מאז ומתמיד לשחק עם [צורות] כדי להעניק למכוניות מראה קל יותר מכפי שהן באמת.
" הוא המשיך והסביר כי למעצבים הגרמנים לא בהכרח משנה אם הם מציגים רכבים שנראים כבדים, חזקים. עבור האיטלקים, לעומת זאת, "המשקל הקל והתחושה שמעניק העיצוב חשובים מאוד, ולכן אנו מאזנים בין העגול למרובע. הכל נמשך פנימה כדי לא לתת תחושה של מכונית מסיבית. אתה רואה הרבה עיצובים איטלקיים אתלטיים, אך לא הרבה עיצובים איטלקיים חזקים."